היום שבו הפסקתי לכתוב
זה תקופה ארוכה שלא הייתה לי השראה
אז בבוקר יום שישי קריר בדרום הארץ
ישבתי וחשבתי מתי זה כבר קרה
מהו היום בו הפסקתי לכתוב?
מה גרם לי להפסיק?
התחושה הבלתי נלעית של לבד בעולם
לרוב סוחטת את המיץ היצירתי שלי,
אבל הלבד שלי נמשך לאורך כמה שבועות
ולו טיפה אחת נפלה אל המחברת השחורה הפתוחה.
ובכל זאת אני תוהה
מתי המילים הפסיקו להגיע?
והאם זה בגללך?
שחמקת דרך כל החלונות הקטנים שבלב,
שמצאת נתיב שאיש לא חקר,
ועלית במעלה הנפש עד התת מודע.
או שמא זה כי עכשיו התת מודע כבר מודע לחלוטין,
ולכן אין למילים מקום של היגיון,
וכתיבתי נמצאת בין שטות לכאב,
ועכשיו מסתבר שפרסת לך שם ערסל,
עם פקל קפה וכובע צמר.
ובמקום להבין מדוע אני כבר לא כותבת,
אני יודעת שכל מה שאכתוב יהיה עליך.
והנה נגמר לו עוד קטע של מילים שנובעות ממך,
ואולי בעצם לא הפסקתי לכתוב אותי,
פשוט
התחלתי לכתוב אותך.
תגובות
הוסף רשומת תגובה