ילדת הירח על הר האוורסט

 

ביושבי על הנקודה השבירה בין החיים למוות, נגלתה אליי מחשבה עם קול צעיר של נערה. בתור שומר הסף ווידאתי, כי אין זו מחשבה סתמית, שכן מקום כמו זה לא מאפשר למחשבה סתמית להיות כאן ללא סיבה, אם כי כמה מצליחות להתגנב. תפקידי הוא לשמוע את מחשבותיהם האחרונות של אנשים, לפני שהם נפרדים מהעולם אותו הם מכירים. בעודי מקשיב למילותיה של הנערה, נגלה אליי מחזה מכאיב ושובר לב. היא, מהזן המיוחד של שומרי הרגשות, שדומה לזן שלי עד מאוד, ישבה אל מול כוכב עם דמעות בעיניים וחשבה כך:

"אנשים מרימים אותי, גבוה מעל המותר. כל כך גבוה, שפחד הגבהים שלי הפך ללא הגיוני במובן הרגשי. כל חיי גרמו לי להרגיש חכמה, מיוחדת. בגלל שאני כל כך חכמה לא לימדו אותי כלום, נשארתי מאחור כשכולם למדו דברים. אני לא מדברת על דברים של בית ספר, כמו אנגלית או היסטוריה. אני מדברת על ניסיון, חוויות של החיים. אני, במובן הזה, האדם הכי טיפש שאני מכירה.

האכילו אותי את המשפט הזה מהרגע שנולדתי – "היא כל כך מוכשרת וחכמה, היא נועדה לגדולות". פחדתי להתאכזב מהמציאות. זו בתמורה, הכתה בי בכל זאת, למרות שעשיתי כמיטב יכולתי. נכשלתי מאוד לעומת אחרים. אין בי שום כישרון שאני יודעת עליו, כל מה שאני עושה ממוצע ולא יותר. חשבתי שאני יצירתית, היצירתיות היחידה שבי היא לכתוב חלקים מסיפורים, או קטעים ארוכים על נבכי החוסר שבי.

הרימו אותי כל כך גבוה, שעכשיו, כשאני רק עולה על כיסא אני יודעת שאפול. לפני המכה ההיא, הייתי על ה-אוורסט. נפלתי ונחבטתי בפעם הראשונה, מאז אני רק נאבקת. אין בי את האומץ לעלות סנטימטר מעל מיקומי הנוכחי, כי אפילו אז, כשאפול, זה יכאב כמו אלפי סכינים, וכולי מחוררת.

ולמרות הכל, אין פה חיפוש תשומת לב או עיוורון לקיים בי. תשומת הלב היא שהרימה אותי עד עכשיו, ואני חושבת שזה לא חכם לחפש עוד ממנה ולהתאכזב. כל מה שראיתי בי עד עכשיו התנפץ לי בפנים, ואחרי שנים שנותרו ללא ניסיון מתוך ידיעה שגויה – אין בי כוח או יכולת להתחיל לנסות מחדש. אני פוסעת אל העולם החיצון עיוורת ליכולותיי כי אין בי את היכולת לחפש אותם. אירוני לא? ואת כל הדברים שאחרים יכולים להגיד, להכווין פנס שיאיר את הדרך, אני בכל זאת לא אראה. היא לא הייתה הדרך שאני בעצמי מצאתי. היא לא שלי, הם נתנו אותה לי, ולכן, אין בי הכישרון למצוא אותה. או שכן, אך לעולם כבר לא אדע."

במילים אלה, עצמה את עיניה ודמעה אחת על לחיה נפלה. שינה ערבה ילדת ירח. רגשותייך נעלמים ואת נסחפת. חברך השמימי יושב לצידך, ואני, כשומר סף המחשבות, תמיד אזכור את רוחך וליבך. היי שלום.