כבישים

 

כשיורד הגשם והכביש רטוב,

קשה לי לאמוד את המרחק,

ביני ובין הרכב שלפניי.

וכמו שמזג האוויר עצוב,

והמגבים מוותרים והמנוע נאנק,

כך גם נפולות פניי.

 

הפנסים בהשתקפותם מאירים,

הדרך מחזירה אור,

והראש חושב רק עליך.

רגע חושך רגע אור, רגעים,

החלון מתמלא אדי קור,

והלב כואב רק אליך.

 

המכונית לפניי מתחילה להאט,

וכמו איתנו,

אני שמה לב מאוחר מידי.

לנתיב השני מהר לאותת,

ולדלג על עוד כאב,

שאתה בלעדיי.

 

אני כבר לא בטוחה,

אם יורד גשם,

או שבעצם אני בוכה.