תל אביב

 

יש קסם בעיר הגדולה,
בשעת לילה מאוחרת:

הביניינים הגבוהים,
גסים,
מוארים,
נוכחים,
כה רמים שאין לערער על קיומם.

הכבישים העמוסים
שוקטים,
רוגעים,
מתרוקנים,
כה רחבים שאין לערער על כיוונם.

השמיים התכולים
מתכהים,
נטולי כוכבים,
מגוננים,
כה עצומים שאין לערער על שלטונם.

ואני, הקטנה,
מתגמדת לעומתם,
ומתעלה בו זמנית,
על כל הפגיעות,
החולשה,
מסוגלת לטרוף את העולם אם רק תתן לי.

ואני כבר לא כל כך קטנה,
יש לי את כל האפשרויות בכף ידי,
ואני גדלה ועולה,
רמה יותר מכל בניין,
רחבה יותר מכל כביש,
עצומה יותר מהשמיים.