גשר חבלים

 

גשר הנתלה על חבלים,
קורותיו מתנודדים תחת כפות רגליים יחפות.

 

שני צוקים של שנה חולפת וזו שאחריה,
קפיצת מדרגה של עתיד.

 

ערפל כבד שמטשטש את הנוף,
לא נותן לראות את הצעד הקרב.

 

כיסוי עיניים על נהר של דמעות,
חוסר ידיעה מעל מפל של יגון.

 

אלפי מטרים נפרסים למטה,
אל תור נקיק גועש בדם עבר.

 

ישות רועדת מכוסה בבד דק קרוע,
ואף אחד מלבדה עליו יכולה לסמוך.

 

והיא צועדת לתוך המחר שלה,

ומקווה שהוא כבר קרוב מתמיד,

כי היא עייפה מללכת בשום כלום

תלויה בין שמיים וארץ.

וכל כך אפל עולמה

ועכור האוויר,

שהיא אינה יכולה לראות,

שהקרש לפניה איננו.

והיא נופלת.