חיק הטבע הביישן

 

שקיעות, זריחות,
מצאת החמה עד צאת הנשמה.
מעולם לא ישבתי בשקט
לצפות ביום מתחיל
או נגמר.

 

דבורים תמיד הפחידו
בגלל עקיצתן,
זבובים תמיד הגעילו
בגלל זמזומם.
חרקים מעולם לא היו חבריי.

 

הטבע יפה והכל,
הרים מושלגים
ואגמים צלולים.
אך כולם מזכירים לי
שומר מסך במחשב.

 

את כולם אני מעריכה,
מוקירה ומקבלת.
אך הם רחוקים ממני,
יערות אירופאים
או מדבריות במזרח.

 

הרצפה יש בה קסם,
בה הבטתי כל ימיי.
היא מושכת אותי ואת השתיקות שלי,
וזה בלתי נמנע
להסתכל רק בה.