יעל מדבר

 

אל מול הרי השני, ושמי ים תכול.
על נחלים וסלעים, ומי מעיין.
חולות, גרגר גרגר, ושקט של מדבר,
דקלים וחצב, יעלים מסירות כובען.

ויעל אחת, ביזע ודמעות,
עולה מעלה בנקיקי הנהרות.
ותפסת את עינה, כעין האייל או עין הגדי,
וגילית סוד טיפוסה השוכן עמדי.

טיפוס על צהוב וכתום ואדום,
באש בוערת על להבת אבן צור.
רוצה היא לטעום מן הכל ולנשום,
את הכל לשמור, ולזכור ולנצור.

חוויות של עילוי ורגע של הגשמה,
החלפת מבטים מהירה עם ההר שמתחת.
חוויות של הצלחה וכישלון והשלמה,
ולבסוף היא שוקעת לה, נאנחת, צונחת.