נקודת מבט שונה

 הפעם השינה שלה הייתה שקטה מהרגיל,

ומוחי היה ריק, מה שלא קרה זה שנים.
מאז שנולדה, לבה היה מלא, בשביל לספק רגשות לכל המבקש,
מי ששר בלדות או צופה בעננים.

היא לא רעדה יותר, אך כל עולמי החל משקשק.
היא נשמה לרווחה, ואני איבדתי אחיזתי במקומי.
עיניה נעצמו ומישהו רכן את מצחה לנשק,
היא נרגעה, ואני נפלתי ממושבי ומרומי.

נחתתי על חול רך ורוד, עם שמיים אדומים.
הרמתי ראש וראיתי את ידידי שנעלם לפני זמן רב.
אך הוא נראה שונה, פניו היו מזוקנים,
ותהיתי אם בכלל זה הוא, או שהיה זהו רק זכרון שכאב.

התרוממתי אט אט, וניקיתי את האבק,
ניגשתי בשקט וראיתי את הטבעות שלו, אחת על כל אצבע.
וידעתי שזה הוא, וראו שבדמעות הוא נאבק,
כי החזיק את גופה הדומם, באמצע הטבע הפראי והחי.

טפחתי בעדינות על כתפו, והוא בתמורה את ראשו סובב.

תחילה לא זיהה אותי, אך כשחייכתי נפל האסימון.

ובכל זאת היסס, לא רצה לקבל את העובדה שזו אני.

אז החלטתי לגשת כזרה, "היי, אני נגה. אתה הכוכב שבתאי נכון?"