מי יודע

 

לא פעם יצא לי לחשוב מחשבות של אדם אחר.
תהיתי אם זו רק תהייה שלי לגבי הנפש של זה שמולי,
או האם באמת שתיקותיו ומילותיו חדרו למוחי.

מאז לא פעם אני תוהה האם אחרים שומעים אותי-
את הכעס והעצב והשמחה שרק אני מבינה ושומעת.
האם יש מי שיודע את הקללות השקטות שלי,
ואת הבכי שאיש לא ישמע.
האם יש מי שמבין את הבדיחה התלוייה על גלגולי העבר,
ומרגיש את החור שמזמן נפער.

ושוב אני תוהה האם יש דרך לגרום להם להפסיק.
האם יש דרך לשים סוף לפולשנות.
מי יודע, אולי בגלל זה התחלתי לכתוב.